יום רביעי, 31 ביולי 2013

עקרון המריצה

מטאפורה:

במעבר גבול נידח החל בקביעות בחור מגודל, מוליך מריצה מלאה חול. כבר בפעם הראשונה הוא עורר את חשדם של השוטרים והמוכסים. ברור היה לכולם שהוא מבריח משהו, או מנסה להבריח, ובכל פעם בדקו אותו מחדש: הורו לו לשפוך את החול, לפזר לשכבה דקיקה, ורק כששוכנעו שאין במריצה דבר בלתי חול, הניחוהו ללכת. ההנחה שרווחה ביניהם הייתה שכוונתו ל'הרדים' אותם על ידי יצירת שגרה, לייצר אמון, ואז להבריח דברים אסורים. 

הזמן חלף, השגרה נשמרה, עד ליום שבו קצין המעבר קיבל קידום. לפני שעזב את מעבר הגבול בפעם האחרונה, תפס את הבחור בפינה צדדית, הסביר לו את המצב, הבטיח בכל היקר והקדוש שלא יגלה דבר, וביקש: ברור לי שאתה מבריח משהו. כאן ועכשיו. מה זה? 

ניכרים דברי אמת. הבחור הביט כה וכה, לראות שאין איש, ואז לחש: מריצות. 

--

ההווי האנושי עמוס ערימות חול ומריצות: משפחה, עבודה, בריאות, וכו. 

אולם יחידת הזמן הנוכחית מכילה שיירת מריצות בלתי פוסקת - המדיה. 

בכוונה או לא, נושאים רבים עולים לסדר היום הציבורי אך ורק הודות למדיה ("אמצעי התקשורת"). במקביל, נושאים רבים מודרים מסדר היום, ובכל מקרה הדיון הציבורי, ובעיקר - המחשבה האישית - נתונים להסחת דעת ולשפע של מריצות מבלבלות. 

מנהלים דיון על 'שלום', ומגניבים החלטות כלכליות. מדברים על תקיפה באיראן, ומזהמים את האוויר בחיפה. 

--

יש ליתן את הדעת בשעת דיון וניתוח נושא, האם מושא הניתוח, כלי הניתוח, ולעיתים גם הניתוח עצמו - מהווים 'חול' או 'מריצה'.